פסק-דין בתיק גז"ז 13968-10-11

1.       לפנינו ערעור על החלטת הועדה הרפואית (גזזת) מיום 6.9.11 אשר, במסגרת תביעה להחמרה, הפחיתה את דרגת נכותה של המערערת בקשר להתאמתה הסוציאלית משיעור של 30% שנקבעה לה בעבר לשיעור של 10%.

2.       ואלה עובדות המסגרת הרלוונטיות לענייננו:

א.      המערערת, ילידת 1941, הוכרה כמי שקיבלה הקרנות כנגד מחלת הגזזת ולפיכך כמי שזכאית לזכויות לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994 (להלן - החוק).

ב.       ועדה רפואית (דרג I) מיום 26.1.98 קבעה למערערת דרגת נכות של 10% בגין צלקות לאחר הקרנה ודרגת נכות בשיעור של 30% בגין אי התאמה סוציאלית (תקנה 34 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן - התקנות)) .

ג.        ביום 3.5.11 פנתה המערערת לועדה הרפואית בהליך של החמרה. הדרג הראשון קבע ביום 11.7.11 כי אין שינוי במצב הצלקות ובמצב אי ההתאמה הסוציאלית .

ד.       על החלטה זו ערערה המערערת בפני הועדה לעררים (להלן - הועדה). ביום 6.9.11 דנה הועדה בערר. הועדה קיבלה חלק מטענות המערערת וקבעה לה נכות בשיעור של 10% בגין התקרחות צלקתית (תקנה 77), אך קבעה כי מיום 3.5.11 דרגת אי ההתאמה הסוציאלית לפי תקנה 34 היא בשיעור של 10% בלבד . ביסוד קביעתה של הועדה עומדת עמדת הפסיכיאטר כדלקמן:

"נראית בהתאם לגילה, מסודרת בהופעתה החיונית, ערנית, מדברת לעניין, אפקט תואם ולא דיכאוני בעת הבדיקה. חשיבה קונקרטית ודלה, ללא מחשבות שווא וללא הפרעות בתפיסה. אין תוכן אובדני, בוחן המציאות שמור. הנבדקת מייחסת את מצבה הנפשי לתוצאות הטיפול הקרינתי, אך מתוך בדיקה מקיפה של התיעוד הרפואי שהוצג ע"י באת כוחה (הכולל גליון קבלה למרפאה מ-15/09/09 ממרפאה לבריאות הנפש "לב השרון" בנתניה, גיליון הערכה ממיון מרפאתי החל מ-03/08/10 ועד 10/08/10, מכתב ממרפאה לבריאות הנפש מיום 03/08/10 מד"ר יורי שפר, וגליון הערכה פסיכולוגית מיום 24/10/06 מליליאן ריף ועד ליום 21/01/07) - מתברר שמדובר באלמנת צה"ל מטופלת שנים ע"י משרד הביטחון אשר התלוננה רבות על גורמי דחק מסוגים שנים, כמו קשיים בתוך המשפחה, בעיות עם כלתה וקשיים כלכליים, מתוך החומר בע"מ 2 מגיליון קבלה למרפאה מ15/09/09 מתברר שאחותה של נעמה התאבדה לפני שנים רבות. מה שמצביע על תורשה פסיכיאטרית מדרגה ראשונה. מתוך מכלול הממצאים, לא סביר לייחס את מלא מצבה הנפשי לנושא הגזזת, כאשר מתוך החומר הרב, אין אפילו אזכור אחד לגבי נושא הגזזת. עם זאת לא ניתן להתעלם מהתלונות הסובייקטיביות הרבות, בושה, נחיתות וכו', שהציגה בפני הוועדה, כחלק מסוים מתוך מצבה. על כן לאור האמור לעיל הועדה סבורה שנכותה הנפשית הקשורה לתוצאת הטיפול הקרינתי הוא 10% לפי סעיף לפי סעיף 34 ב'".

            בהמשך סיכמה הועדה כך:

                ".... הועדה העירה בפני עו"ד רחמני (ב"כ המערערת - א.א.) על החשש מפני הצורך לשנות את אחוזי הנכות בגין הנכות הנפשית. 

......

בנוגע להיבט הפסיכיאטרי, לא מצאה הועדה הצדקה לייחס את מלוא הנכות לתוצאות הטיפול לגזזת, כפי שמפורט בסיכום הבדיקה הפסיכיאטרית. ...."

3.       על החלטת הועדה להוריד את דרגת הנכות בגין תקנה 34 נסב הערעור שלפנינו.            

4.       המערערת טוענת, בין היתר, כי משהועדה לא מצאה כי מצבה של המערערת לפי תקנה 34 הוטב, היא לא היתה רשאית לקבוע כי מידת הקשר הסיבתי שבין ההקרנות לבין מצבה קטנה מזו שנקבעה בשנת 1998. שכן, ההחלטה משנת 1998 הפכה לחלוטה.

5.       לטענת המדינה, רשאית ועדת ההחמרה להפחית אחוזי נכות מקום שהחלטת הועדה הרפואית מן העבר נגועה בטעות גלויה על פניה. עוד נטען כי לא ניתן להמשיך בתשלום כספים שלא כדין בגלל שגיאה של המנהל.

6.       ביום 26.12.11 התקיים הדיון בפנינו והצדדים טענו את טענותיהם. בגמר הדיון ביקשה המדינה לשקול עמדתה בשנית. ביום 2.1.12 הודיעה המדינה כי היא עומדת על עמדתה בסוגיה הנ"ל. ביום 4.1.12 השיבה המערערת לטענות המדינה.

7.       לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל, ואלה טעמינו:

א.       אין חולק - והמדינה אינה גורסת אחרת - כי משנקבע קיומו של קשר סיבתי בין ההקרנות בשל מחלת הגזזת לבין מצבו של נפגע וקביעה זו הפכה חלוטה, הרי שאין מהרהרים אחריה. יחד עם זאת, אין חולק - והמערערת אינה טוענת אחרת, כי כאשר נפלה 'טעות גלויה על פניה' ניתן לתקנה .

ב.       אלא שבמקרה זה, אין עסקינן ב'טעות גלויה על פניה', אלא במסקנות רפואיות שונות של ועדה מאוחרת לעומת קודמתה לגבי מצבה הרפואי של המערערת. ככל שהועדה משנת 1998 'טעתה' בשיקול דעתה ולא שקלה נכונה את משקלן של ההקרנות לעומת יתר הנסיבות, אין הועדה משנת 2011 יכולה לתקן טעות זו. שכן עצם הקשר הסיבתי ומידתו הפכו חלוטים.

ג.        לא מצאנו כי הועדה נימקה את עמדתה בשינוי שחל במצבה של המערערת - שינוי אשר העצים גורמים אחרים לעומת גורמים קודמים (ההקרנות). העובדה כי הועדה הנוכחית סבורה כי יש לייחס משקל שונה להקרנות לעומת גורמים אחרים אינה מספקת ואינה בבחינת 'טעות גלויה על פניה'.